|
|
הסיפור האמיתי של האליל החדש של המוזיקה |
"לא רציתי שהוא יהפוך
לזמר"
"ציפיתי לתת לו ילדות רגועה, במקום זאת, אני רואה אותו כל כך צעיר ותמיד
בסיבוב הופעות ברחבי העולם", אומרת מרסלה בסטרי, אימו של לואיס.
"בעלי קנה לו כלי נגינה, ואני זרקתי אותם"
מקסיקו סיטי, פברואר.
אמו של לואיס מיגל, יושבת לפנינו, על ספה בסלון הענק שבביתה. שמה הוא מרסלה בסטרי,
היא בת 38, איטלקייה, ילידת קסטניולה, כפר קטן במחוז מסה קררה. הגענו לעיר מקסיקו
לראות אותה, כדי שתספר לנו על חייה ועל חיי בנה לואיס, המנצח של סן רמו. מרסלה
בסטרי, היא אישה מרתקת. גבוהה, בלונדינית עם עיניים ירוקות-אפורות. אם היא לא
הייתה מדברת את השפה שלנו כל כך טוב, לא היינו חושבים שהיא איטלקייה. היא נשואה
ללואיסיטו ריי המקסיקני, זמר ומוסיקאי מצליח בשנות ה-60, שיש לה
ממנו בנוסף ללואיס, שני
בנים נוספים, אלחנדרו בן 12 וסרחיו בן השנתיים. "שלושתם יפיפיים, אומרת
בגאווה מרסלה בסטרי", "אבל אין ספק לואיס הוא זה שהכי מדאיג אותי, אני
איטלקייה, וכמו כל האימהות במדינה שלי, אני חרדה, אני תמיד חיה עם יסורים, אני
דואגת על כלום"
"אני סובלת ובוכה"
"אני יודעת, יש לי בן צעיר, יפה ומפורסם שכל
הבנות אוהבות אותו, אבל כשאין לי
לצידי את לואיס בגלל שהוא מופיע, אני סובלת כאבי גיהנום; אני רוצה לדעת היכן
הוא... אם הוא נוסע באוטו או במטוס... אם הוא בסדר... אם הוא אוכל אם הוא ישן...
אם החליף חולצה.. אם התקלח... כל זה גורם לי לנדודי שינה. מאז שיש לו כל כך
הרבה הצלחה, אני בקושי רואה אותו, הוא לא נמצא בבית יותר מ 15 או 20 ימים בשנה. זה גורם
לי לסבול ולבכות, אבל לאט לאט אני מתרגלת לזה, אני מחדירה בעצמי אומץ ואני אומרת
לעצמי "אלו החיים שלו..., הדרך שלו... העתיד שלו". לואיס מאושר כי הוא
צעיר ושואף ללמוד דברים חדשים. אני לא יכולה להיות איתו כי אני צריכה לשמור על
הילדים הקטנים, בעלי תמיד לצידו. לואיס מופיע בכל העולם: במקסיקו, קליפורניה,
ארגנטינה, ברזיל, אולי אפילו ביפן ובאוסטרליה. לואיס מפורסם כמו אלביס. בספרד
ופורטוגל, מעריצים אותו כמו חוליו איגלסיאס או מיגל בוסה, מגיעים מאות מכתבים
ממדריד, של בנות, רבות כותבות לו כדי להגיד
לנו שהבן שלי לואיס יותר חתיך ממיגל
בוסה. באנגליה, השוו אותו לטום ג'ונס והביטלס, והוא רק בן 15, אבל החוויה הזאת
הפכה אותו לבוגר.
מרסלה בסטרי, נולדה ב 10 בדצמבר בקסטניולה דה סופרה, במחוז מסה קררה. היגרה מהארץ
לארגנטינה ב 1957 כשהיתה רק בת 11, כדי להתאחד עם אביה, סרג'יו בסטרי, כיום בן 61,
שעזב את איטליה ב 1947 בחיפוש אחר עבודה וממון.
"סבלתי הרבה בילדותי",אומרת מרסלה בסטרי, "בגלל זה ניסיתי למנוע
בכל כוחי, שלואיס יהיה זמר. רציתי שיהיה תמיד איתי, כדי להעניק לו ילדות רגועה
ומאושרת, וגם מסיבה אחרת, התחתנתי עם זמר, והוא לקח אותי
בלי הפסקה לסיבובי הופעות
בעולם, סגנון חיים
שגרם לי לבעיות הסתגלות אמיתיות ולא איפשר לי שיהיו לי חברים. תמיד
אמרתי, הבן שלי לא יחיה את סגנון החיים הזה, הוא יהיה רופא, עורך דין... לעולם לא
זמר".
"אבל מגיל צעיר מאוד, לואיס הראה את התשוקה שלו לגיטרה ולשירה, למרות שהוא גם
רצה ללמוד. בן בריתו, היה האבא, זמר ומוזיקאי לשעבר, היה ברור שלואיסיטו, בעלי,
איחל לבנו את ההצלחה הגדולה שמעולם לא היתה לו. המריבה על זה היתה דבר שבשיגרה בכל
יום, לואיס הגיע עם גיטרה חדשה ואני, החבאתי אותה, ולאחר מכן שברתי אותה וזרקתי
אותה לזבל. אבל כעבור שעה, האבא חזר עם גיטרה חדשה".
"יום אחד, אב ובן, באו ודחפו פסנתר כנף ענק "אנחנו רוצים לראות אם את
מסוגלת לזרוק אותו לזבל" אמרו לי כשהם צוחקים בסיפוק. ויתרתי. מה יכולתי
לעשות? הם שיתפו פעולה נגדי." "אבל כמו אימא איטלקייה מסורתית, נקמתי את
נקמתי הקטנה. כשהחברים מהבית ספר התקשרו ושאלו אם הם יכולים לבוא הביתה לנגן
בפסנתר עם לואיס, עניתי להם, שאני מצטערת, אבל שהם לא יכולים, הפסנתר
שבור. הנקמות שלי היו קטנות, אבל בתוכי, אני חייבת
להודות, הייתי מאוד גאה בו ובקולו היפה".
"זה לגמרי אביו" חשבתי. כאשר החברים שלי ומשפחתי הבינו שחוץ משירה לואיס
גם היה ילד חתיך, גאה, הזכרתי את המוצא שלי, אמרתי: "בדיוק כמו אימא שלו,
שהיא איטלקייה".
"ויתרתי שלואיס יהיה רחוק ממני, בעולם המוזיקה, מאז שהוא בן 12. חשבתי שניצחתי
בקרב שלי ושלואיס בגיל מבוגר יותר יהיה רופא או עורך דין גדול. אבל לא ידעתי
"ששני האוייבים המקסימים שלי" תיכננו דברים מאחורי גבי".
"ב 19 באפריל 1982, היתה יום ההולדת של לואיס, בעלי הגיע לבית והזמין את
כולם לאכול בחוץ כדי להרים כוס לחיים לכבוד יום ההולדת ה-12 של הבן שלנו.
הגענו לאחת המסעדות המפורסמות והיקרות בעיר, וגיליתי שמדובר במסיבה עבורנו
"יהיו חברים של בעלי", חשבתי. בדיוק בחצות הלילה הוא ניגש לבמה שעליה
היתה תזמורת והודיע לקהל בחדר, שיש ילד עם קול זהב, שהוא ידע שבקרוב הוא יהיה
מפורסם בכל העולם. אני באופן טבעי, מעולם לא חשבתי שהוא מתכוון ללואיס שלנו, אבל
כשבעלי קרא לילד כדי שיעלה לבמה, הבנתי את המלכודת. אותו ילד היה לואיס"
"לא רציתי להאמין לזה", לא יכולתי. הרגשתי נבגדת, הבנתי שחלק גדול
מהקהל, היו מאנשי חברות התקליטים". "לא, אתה לא זז מפה" אמרתי,
תופסת בחוזקה את הזרוע של בני, "אתה לא הולך מכאן, אתה נשאר איתי, אני לא
רוצה שתהיה זמר" הוא אמר לי בבכי "תני לי אימא, תני לי ללכת, אני לא
רוצה שום דבר אחר בחיים" "שום
דבר, עכשיו אתה קם וחוזר איתי הביתה"
אבל לא היה מה לעשות, לואיס עזב את ידי ויצא בריצה לכיוון הבמה, שם נשארתי, בוכה,
בפינת החדר". "ואז, על הבמה, קרה הנס: נולד כוכב. לואיס עם השיער
הבלונדיני שלו, הפוני שלו על המצח, לקח את המיקרופון והתחיל לשיר שיר
אחד של אלביס.
הוא זז בדיוק כמוהו. כשסיים, היו מחיאות כפיים של כל האנשים של חברות
התקליטים". "הוא נהדר, זה הנער שאנחנו מחפשים כדי לפרסם אותו בכל
העולם", כך שמעתי שאמרו. לואיס ירד מהבמה והגיע בריצה לכיווני
"אימא" אמר לי "למה את לא רוצה? אני אוהב אותך מאוד ואני רוצה
להיות זמר גדול. לא אשכח אותך לעולם אבל בבקשה... תגידי לי
שאת שמחה" ראיתי
אותו בוכה, ואז ויתרתי "זה בסדר" אמרתי לו " אני יודעת שזה מה שאתה
רוצה, ואני מאחלת לך את כל המזל והאושר. אני בטוחה שתהיה כוכב". "כעבור
חודשיים, בני שחרר
את האלבום "1+1=2 מאוהבים". "זאת היתה הצלחה עצומה. נמכרו
מיליוני אלבומים בכל העולם. לאחר מכן שוחרר
האלבום "הישר ללב" ואיתו,
הגיע אלבום זהב
ראשון, לאחר מכן אלבום זהב נוסף ושני אלבומי פלטינה, ועוד אחד גם בארגנטינה.
לבסוף, בגיל 13, לואיס כבר לא חי איתי, התחיל להיות לו חשבון עקבי בבנק" מי
מנהל אותו? אנחנו שואלים את מרסלה בסטרי? את מורשתו של לואיס? בעלי מנהל אותו, כשהוא
יהיה מבוגר הוא ייקח
בעלות על הממון הזה. בנוסף, בעלי הוא לא רק מוזיקאי גדול הוא
גם מנהל מיומן מאוד, כך שיוכל למנוע פיחות מערכו העתידי של הפזו, שכבר שווה מעט,
הוא השקיע חלק מהכסף של לואיס בבתים. הוא קנה אותם בחצי עולם, ספרד, מקסיקו,
ארגנטינה, אקפולקו ולבסוף בימים אלו בקסטניולה דה
סופרה, היכן שאבי עדיין חי. הוא החליט לקנות את הארמון הזה, כי הוא רצה לתת
אותו במתנה לסבו. לפני זמן מה הוא כבר טילפן אליו ואמר לו: "סבא, אני רוצה
לתת לך מתנה, מה תרצה? אתן לך הכל" אבי, איש מחוספס,
מיושן, אמר, שהמתנה היחידה
שהוא רוצה שהוא
יבוא לבקר אותו" "ביום אחר התקשר אליי ואמר, "תשלחי לי
בקרוב תמונות של לואיס, מול הבית יש עשרות בנות שמבקשות תמונות" עשיתי את זה,
ועכשיו אני מדמיינת אותו נותן את התמונות בזמן שהוא מספר את הסיפור של נכדו".
לואיס מיגל אוהב כסף? אנחנו שואלים את הגברת בסטרי. "כלל וכלל לא, אף פעם הוא
לא לוקח אגורה, אף פעם הוא לא הולך לבנק, הוא אף פעם לא רוצה לראות חשבון, לואיס
תמיד אומר "בשביל מה
יש כסף, אף פעם לא נותנים לי לשלם על כלום"
כשהוא יהיה מבוגר יתחיל להבין את החשיבות של הכסף, אז
אתה רוצה מכונית ספורט, להיות
עצמאי בבית שלך, סירה... ויכול להיות לו הכל, תודה לאל, הוא יוכל להרשות לעצמו את
זה"
לזניה וספגטי
כשהוא בבית, איך הוא מתנהג?
"הדבר הראשון שהוא עושה,
זה להתקשר אליי משדה התעופה ואומר, "אימא
תכיני ספגטי, לזניה, צלעות, עולש מריר ויין טוסקני" הוא מעריץ את המטבח
האיטלקי.
כדי לשיר, לואיס נאלץ להפסיק את לימודיו? "זה הדבר העצוב היחיד מכל
האגדות היפות שבני חי. כרגע, יש לו רק תעודה מכיתה ג', יום אחד אמרתי לו
"לואיס, ילד לא צריך להיות רק חתיך ומפורסם, הוא צריך להיות גם משכיל. הוא
צריך לדעת איך לנאום, להתנהל עם חשבונות, לכתוב מכתב או מילים לשיר"
המשפט
האחרון גרם לו לחשוב וביום שלמחרת, בהפתעה, הגיע לבית מלווה באיש ואמר לי
"אימא, האיש הזה הוא
מורה, הצעתי לו ללוות אותי בסיבוב ההופעות, כדי ללמד
אותי כל מה שילד צריך לדעת, הוא יקבל משכורת חודשית ויחיה איתי היכן
שאתארח"
חשתי הקלה, עכשיו לואיס יסע עם אביו,
עם המוזיקאים מחברת התקליטים שלו ועם המורה שלו.
הוא לומד והוא מבריק, במיוחד בלימודי שפות. אני מקווה שיגש לבחינות, כי תעודה תמיד
מועילה,
גם כשאתה עשיר ומפורסם.
האם הוא התוודה בפנייך פעם אחת שהוא מאוהב? "תמיד הוא
אומר שהוא מאוהב בכל הבנות בעולם, אבל אני מאמינה שהיו לו שלושה "מקרים"
חשובים: עם מקסיקנית, אחת ארגנטינאית ואחת ספרדיה; אבל שום דבר רציני, אלו דברים
של ילדים".
איפה נמצאת הסבתא? לואיס הלך לראות את הסבא בקסטיונלה דה ספרה? "רק שלוש
פעמים, אבל הוא מתקשר אליו
תכופות בטלפון, לפחות פעם בשבוע, בימי ראשון כשהוא בטוח
שאבא שלי נמצא בבית. הפעם הראשונה שלואיס
נסע לקסטיונלה, הוא היה בן 7, ואז חזרנו
כשהיה בן 14, כבר כזמר מפורסם והוא הוזמן ל "דומניקנה אינ..." לבסוף,
בספטמבר שעבר הוא היה בבית סבו, במשך 7 ימים ונתן לו במתנה אופנוע".
"ערב הניצחון בסן רמו, הדבר הראשון שהוא עשה היה להתקשר לסבו. נדמה לי ששניהם
בכו מההלם, ולא הצליחו לדבר. כל כך רציתי שהבן שלי יהיה מפורסם גם באיטליה, ועכשיו
כשהוא מפורסם, אני כל כך מאושרת שהפסקתי לשכנע אותו שיפסיק להיות זמר"
הגברת
מרסלה, עכשיו נדבר עלייך; בגיל 11 את עזבת את איטליה כדי להתאחד עם אביך
בארגנטינה, מה את זוכרת מאותה חוויה? למה לואיס תמיד מדבר על סבו ולא על סבתו?
תאמין לי אם אגיד לך שמתחילת הראיון הזה התפללתי בתוכי שלא תשאל אותי את השאלה
האחרונה? אבקש שלא תשאל אותי על אמי. למרבה הצער זה סיפור ארוך ועצוב. הייתי
מעדיפה שעל זה, תדבר ישירות עם אבי, כשתחזור לאיטליה". "אני יכולה להגיד
לך רק את זה, אימי חיה, אבל היא לא חיה עם אבי, כי הם מעולם לא נישאו, למעשה הם
מעולם לא חיו ביחד. באשר לי, בגיל 37, עיניים שלא רואות, ולב שלא מרגיש. אימי
השאירה אותי, ב 1947, בבית יתומים, כשהייתי בקושי בת שנה, כדי ללכת לחיות עם גבר
אחר אחרי שאבי עזב ב 1947 את ארגנטינה בחיפוש אחר ממון. הוא אמר לה בזמנו, שישלח
לה כסף כדי שיתאחדו, אבל היא כבר התאהבה באחר, והשתחררה ממני נוטשת אותי בבית
יתומים; סבתי כתבה לאבי, סיפרה לו את כל זה, ומאז אותו רגע לא רציתי יותר לדעת דבר
על אימי. לא ציפיתי לבגידה שכזאת, למרות שהם לא נישאו, הם יכלו לגור ביחד
והנישואין קודם או אחרי
שקרו. עכשיו לאחר שנודע לה שיש לה נכד מפורסם, היא עושה
הכל כדי שנפגש ולהכיר את לואיס. אני נלחמת בעצמי כי אני לא יודעת איך להתמודד עם
זה. לא מרגישה אליה דבר, לא ראיתי אותה 40 שנה ומעולם לא רציתי, אבל מי יודע, אולי
יום אחד אקבל את זה שניפגש, כי אחרי הכל זאת אימי, אבל לעולם לא אשכח שהיא היתה
זאת שנטשה אותי בבית יתומים. אני לא יודעת איפה היא חיה היום, נדמה לי שהקימה
משפחה ושיש לה שלושה או ארבעה ילדים". סיפורה של מרסלה בסטרי מסתיים כאן,
חוזרים לאיטליה, להמשיך לספר את הסיפור של "נער הזהב" החדש של המוזיקה
הקלה והוא במקור מכאן ממוצא קסטיונלאי דה ספורה. כאן חי האבא של מרסלה בסטרי, סבו
של לואיס. הוא גבר סימפטי, שאוהב לשוחח, שלא מזלזל בהומור טוב, כמו כל הטוסקנים.
שמו סרג'יו בסטרי, הוא גמלאי, אבל מעת לעת ממשיך לעבוד כעובד בניין. "אני
צעיר מבוגר, שפיתה ונטש אישה, ואילו אני כמהגר עבדתי 15 שעות ביום, כדי לחסוך
ולהצליח להתאחד עם אישתי בארגנטינה. כשעזבתי את ארגנטינה, ב 1947, השארתי בבית
ילדה נפלאה, מרסלה. תמיד חשבתי עליה, ועל היום שבו אוכל לחזור לחבק אותה; אבל יום
אחד, ידעתי מאימי שנטשו אותה בבית יתומים, ושאשתי ברחה מהארץ עם גבר אחר. הדחף
הראשון היה לעזוב את ארגנטינה ולחזור הביתה, כדי ללכת לחפש את בתי, אבל באותו
הזמן, להפליג בסירה עלה הרבה מאוד כסף ונמשך כמעט חודש. הייתי נואש, לא ידעתי מה
לעשות, עבדתי כמו משוגע בבית מטבחיים בבואנוס איירס, כדי לאסוף קצת כסף, רק כך
אוכל לחבק את הבת שלי שוב. נאלצתי להמתין שמרסלה תגיע לגיל 11 כדי להצליח לאסוף
מספיק כסף כדי שתתאחד איתי, עשרים יום לאחר מכן, מרסלה הייתה איתי בבואנוס איירס.
עכשיו כולם אומרים שאנחנו ברי מזל בגלל שלואיס עשיר, אבל פעם בארץ זרה היינו
עניים, בלי חברים ובלי פרוטה בכיסים שלנו, אבל היה לנו את כל הרצון לעשות הון.
|
