קליפים I תמונות I מגזינים I רקעים

לה ביקינה 

     השיר "La bikina" מבוסס על אגדת עם בתקופת הכריסטרוס שהתרחשה בעיר חאליסקו, מקסיקו.

     בלילה אחד סוער, חצה את הרקיע מטאור שהלך לפגוע ביער, חקלאי שעקב וידע היכן כביכול המטאור יפול, רץ למקום
     הנפילה של המטאור ושם וחיכתה לו הפתעה. הוא גילה במקום תינוקת נטושה שעכשיו נתונה לחסדיו.

    יליד המקום הרים אותה ולקח אותה לבקתתו, אישתו שנהפכה לאימא מזה חודשיים טיפלה בה בלבביות ואף האכילה אותה.
    עברו הימים ופדרו, החקלאי, הלך לספר לכומר גונזלו מה שקרה, הוא רצה את עצתו בשביל לדעת מה לעשות עם התינוקת
    הקטנה. הוא פחד שלא יאשימו אותו בגנבת ילד או במשהו דומה.

    הכומר החליט שצריך להודיע על המקרה אם מישהו יודע מי הם הורי הילדה, אך לא הייתה שום תשובה לכן החליט לשים  
    אותה במנזר קרוב, עם הנזירות. הילדה גדלה בין הנזירות וכל יום שעבר עיניה הכחולות בלטו יותר לנוכח שיערה השחור
    והקודר.
   
    היא הלכה והפכה ליופי נדיר. הטבילו אותה לנצרות עם השם כרמן והיא עסקה בעבודות של המנזר. עבר הזמן ויום אחד
    במנזר השליו החלה מהומה עקב יריות איומות, הנזירות רצו לעבר גני המנזר וניסו להתחבא אך לא מצאו איפה.

    עם התחלת הבעיות של הכנסייה עם המדינה, התגבשה קבוצת הגנה דתית, הם היו הכריסטרוס (תמכו ברפורמה הדתית)
    וב 1925 הנשיא קג'ס, פעל כנגד המתנגדים וביצע רדיפות בכל המדינה, החל מחאלסיקו ששם פעולה זו הגיעה לשיאה.
    לפתע הדלת נפרצה ע"י קבוצה של אנשי צבא שנכנסו בזעם והרסו את כל מה שעמד בדרכם ולפני עיניהן הלא מאמינות של
    הנזירות, נפלה ארצה אם המנזר מירייה בראשה כשניסתה למנוע את מעשי הפורענות של אנשי הצבא.
    כל העיניים היו מופנות לכרמן. כשהבחינו בה הגברים, הם נשארו מהופנטים ליופייה. אחד מהגברים הרימה, הוציאה
    מהמקום ולקח אותה, הוא היה המפקד הומברטו רואיז. הבחורה הייתה מחוסרת הכרה במשך ימים, החום שבו לקתה
    הקשה עליה, וזה היה מצבה הרגשי שגרם לה להיות תשושה. כשהיא בת 17, מבלי לדעת מה הם החיים לפתע היא הייתה
    מחוייבת להיות בקשר אינטימי בלי להבין בכלל מה שקרה לה, היא רק ידעה שהיא מעדיפה למות לפני שהיא תמות ביסורים.

    לבסוף התעוררה והדבר הראשון שראתה היו עיניו הקשוחות של רואיז, שחייך שראה שהיא התעוררה. היא ניסתה לקום  
    והוא לא הרשה לה, הוא הביא קערת מים ובעדינות ניגב את מצחה עם המטפחת. ככה הם היו במשך ימים , הוא היה מאוד
    נחמד, קשוב ואדיב, ולא נגע בה מעבר ללשים את ראשה על הכרית או לתת לה לאכול ולנקותה מעט. לא היה דו שיח
    ביניהם ולא הפעוט ביותר היה אפשר לחשוב שהמילים לא היו קיימות בשבילם. הוא ניסה לשבור את השקט הזה אבל היא
    לא דיברה, היא הייתה כאילו כאילמת.

   חלפו להן 3 עונות והגיע החורף, המפקד הרים אותה ולקחה למקום אחר, למקום יותר ביתי ושם אל מול האח הבוערת נשק
   לה על ידיה וכשהוא בוכה ביקש ממנה סליחה. הוא עזב והשאיר אותה לבדה לתמיד.
   כרמן שכחה את שמו ואת כל מה שהיה קשור אליו, כינו אותה ביקינה , היא הלכה בכמה עירים ושם עבדה בעבודות ביתיות
   למחייתה. אף גבר לא היה יכול להתקרב אליה היא הגיבה באגרסיביות כמו חייה פראית לכל ניסיון לדבר עימה ולא נתנה לאף
   אחד לכפות עליה דבר כנגד רצונה. בד בבד האי יכולת לדבר ובדידותה הלכו וגדלו. הגורל הפגיש אותה שוב מול רואיז
   ובהזדמנות הזאת היא חייכה, היא לא אמרה לו כלום אבל הסכימה ללכת בדרכו. היא חייה לילה מופלג של אהבה וכבר עם
   עלות השחר עזבה את המקום, עלתה להר וכמו הכוכב האחרון של הלילה נעלמה ברקיע. הסיפור שלה עורר השראה אצל
   רבים שהכירו את הסיפור שלה כסיפור של הביקינה.
    _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _

     ב "לה ביקינה" מסופר על נערה בשם כרמן שבזמן המלחמה נאנסה ע"י מפקד צבא ובשביל נערה שגדלה וחונכה לדת
     היא סחבה את הטראומה הקשה הזאת במשך ימי חייה שאף גרמה לה לאבד את יכולת הדיבור.

                                                                                 לתחילת הדף